משחקי זיכרון לקשישים עם דמנציה: גרסאות עדינות שלא בוחנות

מחפשים “משחקי זיכרון לקשישים” ורוב מה שתמצאו נוצר לאנשים שרוצים אימון מנטלי: קלפים מוסתרים, שעוני ספירה לאחור, שלבים וניקוד. לאדם החי עם דמנציה, התכונות האלה הופכות את המשחק למבחן של בדיוק הדבר שנעשה קשה. אפשר לשחק באותם משחקים בדרך עדינה יותר. הדף הזה מראה איך, ומפרט משחקים שעובדים היטב בכל שלב.

למה משחקי זיכרון קלאסיים מתסכלים אנשים עם דמנציה?

כי הם נשענים על החזקת מידע חדש בראש, וזה בדרך כלל הדבר הראשון שאלצהיימר, הסיבה השכיחה ביותר לדמנציה, משפיעה עליו. האגודה לאלצהיימר אומרת שהסימפטום המוקדם הנפוץ ביותר של אלצהיימר הוא קושי לזכור מידע חדש שנלמד זה עתה. במשחק הזיכרון הקלאסי, הופכים שני קלפים, זוכרים איפה הם היו, ומשתמשים בזה דקה אחר כך. זה מידע חדש, שנשמר ונזכר.

מוסיפים שעון, ניקוד או צליל זמזום על תשובה שגויה, והאדם מזכיר לעצמו במה הוא לא מסוגל, מול מישהו שהוא אוהב. אנשים רבים מפסיקים בשקט לרצות לשחק.

זיהוי של משהו שרואים הוא משימה אחרת, ובדרך כלל קלה יותר. להצביע על הספל השני כששניהם נמצאים לפנינו זה נעים. לכן הטריק הוא לשמור על ההתאמה ולוותר על בחינת הזיכרון.

איך הופכים משחק זיכרון לעדין?

ההתאמות האלה עובדות במשחקי קלפים, במשחקי קופסה ובמשחקים על מסך.

1. השאירו את התמונות גלויות. התאמה של תמונות שרואים היא עדיין משחק אמיתי, ולעיתים קרובות מספק.
2. השתמשו בפחות חלקים. התחילו בשניים או שלושה זוגות. הוסיפו עוד רק אם זה נראה קל מדי והם רוצים יותר.
3. בחרו תמונות גדולות, מוכרות ולמבוגרים. ספל תה, חמנייה, סירת מפרש. לא קריקטורות, וגם לא סצנות עמוסות.
4. שחקו בצוות. “בואו נמצא את הכלבים” במקום “תורך”. התחלפו בהצבעה ובעזרה.
5. וותרו על הניקוד. אף אחד לא צריך לנצח. אם מישהו שואל, “עשינו את זה” פשוט מספיק.
6. לעולם אל תתחרו בשעון. בלי טיימרים, ובלי למהר בין התורות.
7. דברו על התמונות. “תראה את הסירה ההיא. אי פעם הפלגת?” השיחה היא לעיתים החלק הטוב ביותר.
8. עצרו בנקודה טובה. סיימו אחרי התאמה, כשזה עדיין מרגיש נעים.

ה-NIA נותן את אותה רוח כעצה כללית: להתאים את הפעילות למה שהאדם מסוגל לעשות, להשגיח על תסכול, ולוודא שהאדם מרגיש הצלחה.

משחקי זיכרון והתאמה עדינים לנסות

זוגות תמונות (התאמה עם תמונות גלויות)

זוגות תמונות הוא משחק התאמה עם תמונות גדולות ו-4 עד 12 אריחים. התמונות יכולות להישאר גלויות, כך שהמשחק עוסק במציאת תאומים, לא בזכירת המקום שבו הם היו. התחילו עם ארבעה אריחים. לאדם בשלב המוקדם שנהנה מאתגר קצת יותר, אפשר לעבור לתמונות מוסתרות, אבל חזרו להצגת התמונות ברגע שזה מפסיק להיות כיף.

מצא את הזהה

מצא את הזהה מציג תמונה אחת למעלה ושתיים עד ארבע אפשרויות למטה. הקישו על זו שתואמת. זה משחק ההתאמה הפשוט ביותר באתר, ומתאים לאנשים שרשת מלאה נראית להם עמוסה מדי, כולל רבים בשלבים המתקדמים שיש לידם מישהו.

זוגות תמונות מתמונות המשפחה (משחק זיכרון עם תמונות משפחה)

זוגות תמונות מתמונות המשפחה הופך תמונות שאתם בוחרים למשחק התאמה: הכלב, הגינה, בית הקיץ על האגם. פנים ומקומות מוכרים מעוררים לעיתים שיחה יותר מכל תמונת מלאי. התמונות נשארות בדפדפן שלכם ולעולם לא מועלות.

מיון יחד

מיון יחד מבקש מכם להכניס כל תמונה לסל שאליו היא שייכת, כמו המטבח או הגינה. מיון נשען על ידע ותיק על איך העולם עובד, ולא על זיכרון לטווח קצר.

פאזל תמונה

פאזל תמונה חותך תמונה ל-4 או 9 חלקים. הקישו על שני חלקים כדי להחליף ביניהם, עד שהתמונה שלמה. התמונה המלאה נשארת על המסך כמדריך.

קלפים אמיתיים על השולחן

אינכם צריכים מסך. שלפו זוגות תואמים משתי חפיסות קלפים או ממערכת קלפי תמונה. פרסו אותם גלויים בשתי שורות ומצאו יחד את הזוגות. מאוחר יותר, מיינו לפי צבע או לפי סוג במקום. קרן אלצהיימר של אמריקה מונה משחקי קלפים ומשחקי קופסה בין הפעילויות לשלב המוקדם.

אילו משחקי זיכרון מתאימים לכל שלב?

השלבים הם תוויות רופפות. לכו לפי מה שהאדם נהנה ממנו היום.

האם משחקי זיכרון עוזרים עם דמנציה?

לא הוכח שמשחק זיכרון כלשהו מטפל בדמנציה, מאט אותה או עוצר אותה. סקירת Cochrane של אימון קוגניטיבי ממוחשב לאנשים עם ירידה קוגניטיבית קלה מצאה שהעדויות מוגבלות מכדי לקבוע אם הוא מונע דמנציה. המדריך שלנו משחקי אימון מוח ודמנציה מסביר מה מחקרים מראים ומה הם לא מראים.

זו לא סיבה לוותר על משחקים. האגודה לאלצהיימר ממליצה להתמקד בהנאה ולא בהישג. עשר דקות של התאמת תמונות ושיחה עליהן יכולות להיות חלק טוב באמת מהיום.

מה לגבי משחקי זיכרון לקשישים בלי דמנציה?

אם מבוגר שלא סובל מבעיות זיכרון נהנה מפאזלים עם זמן, ניקוד ורמות קשות יותר, אין בכך פסול. רק אל תסמכו על כך שזה ימנע דמנציה; לא הוכח שמשחק כלשהו עושה זאת. הגרסאות העדינות שלמעלה עובדות היטב גם כשדורות משחקים יחד: סבא או סבתא עם דמנציה ונכד צעיר יכולים להתאים תמונות כקבוצה, ואף אחד מהם לא נבחן.

מתי כדאי לעצור או לשנות את המשחק?

אנחה, דחיפת הטאבלט הצידה, אמירה של “אני לא מצליח לעשות את זה” או מבט חרד הם סימנים להקל או לעצור. נסו פחות אריחים, הפכו את התמונות לגלויות, עברו למצא את הזהה, או פשוט הסתכלו על התמונות ושוחחו. אם הם לא רוצים לשחק בכלל, גם זה בסדר. המדריך שלנו איך משחקים יחד מכיל עוד על קצב ועזרה.