כשמי שחי עם דמנציה נעשה כועס או אלים

כעס יכול להפוך לצעקות, לדחיפה או להכאה, וזה יכול להפחיד את כל מי שנמצא בסביבה. ההתנהגות אינה בהכרח מכוונת. היא אינה מוכיחה שהאדם מתכוון לפגוע באחר. תחילה הפכו את המצב לבטוח יותר, ואז חפשו מה האדם עשוי להזדקק לו.

מה לעשות כשכעס הופך לאלימות?

עצרו את המשימה, התרחקו והשתמשו במשפט קצר ורגוע. Alzheimer’s Association ממליץ למטפלים להתמקד ברגשות, לדבר לאט ולצמצם הסחות דעת. אם אתם בסכנה מיידית או מישהו נפגע, עברו למקום בטוח ופנו לשירותי החירום המקומיים.

• עצרו את מה שקורה אם אפשר. אם רחצה, הלבשה, ביקור או משימה אחרת מעוררים מצוקה, עצרו. זה יכול לחכות, אלא אם יש צורך מיידי בבטיחות או בבריאות.
• תנו מרחב. התרחקו ושמרו על דרך ברורה לצאת לשני הצדדים. אל תדחקו, אל תחסמו, אל תתקרבו יותר מדי ואל תיגעו באדם בלי התראה.
• שמרו על קול נמוך ומשפטים קצרים. אפשר לומר, ״אני רואה שאתה מוטרד. אתן לך מקום.״ אל תתווכחו, אל תאיימו ואל תדרשו הסבר.
• העבירו אנשים אחרים הצידה. ילד, מבקר או עוזר יכולים לעבור לחדר אחר בזמן שהאדם נרגע. אדם אחד שמדבר בשקט עשוי להיות קל יותר משלושה שמנסים לעזור יחד.
• עזבו אם יש אלימות פיזית. הגיעו למקום בטוח ובקשו עזרה מאדם אחר. אל תנסו לרסן את האדם.

Alzheimer’s Society ממליץ לסגת, להימנע מריסון או ממגע פתאומי, ולעזוב כדי לבקש עזרה אם יש אלימות פיזית. Alzheimer’s Association מציין גם לבקש רשות, להפחית גירויים ולא לחסום או לרסן את האדם. השתמשו במספר החירום של המקום שבו אתם נמצאים כשיש סכנה מיידית; אל תחכו שהתקרית תחלוף אם מישהו עלול להיפגע.

מה עשוי לתרום להתנהגות?

ייתכנו כמה גורמים, ובן משפחה לא יכול לאבחן את הסיבה. Alzheimer’s Association מזכיר בין הגורמים האפשריים אי-נוחות פיזית, לחץ סביבתי ובעיות תקשורת.

חשבו מה קרה זמן קצר לפני השינוי:

• האם האדם היה עייף, רעב, צמא, חם או קר מדי, או לא נוח?
• האם המשימה הייתה קשה, ממהרת או לא מוכרת? האם מישהו המשיך אחרי שהאדם הראה מצוקה?
• האם היו רעשים חזקים, כמה אנשים מדברים יחד, עומס או מקום לא מוכר?
• האם האדם התקשה לראות או לשמוע את מה שקורה?
• האם תרופה, שגרה, מטפל או מצב בריאותי השתנו לאחרונה?

Alzheimer’s Society מציע לחפש דפוסים ולשקול איך המצב נראה מנקודת המבט של האדם. השאלות האלה הן כלי להתבוננות, לא הוכחה שגורם אחד גרם להתנהגות. אל תנסו לבדוק, לרסן או לתת תרופה לאדם בעצמכם.

איך מפחיתים את הסיכוי לתקרית נוספת?

השתמשו במה שראיתם כדי לשנות את האינטראקציה הבאה. זה עשוי לעזור, אבל אין ערובה שההתנהגות לא תחזור. נסו שינוי אחד בכל פעם, כדי שיהיה קל יותר לראות אם האדם נראה נוח יותר.

• בחרו זמן רגוע יותר. אם משימה נכשלת לעיתים קרובות כשהאדם עייף, בדקו אם זמן אחר מתאים יותר.
• הפכו את הסביבה לקלה יותר. כבו רעשי רקע, צמצמו את מספר האנשים בחדר והכינו את כל מה שצריך לפני שמתחילים.
• הסבירו צעד אחד והמתינו. התקרבו מלפנים, אמרו מה אתם עושים, בקשו רשות לפני שעוזרים ותנו זמן לאדם להשיב.
• עצרו בסימני מצוקה. סירוב, משיכה לאחור, פנים מתוחות או קול גבוה יותר יכולים להיות רמז לעצור. אל תתייחסו לסיום המשימה כחשוב יותר מהנוחות של האדם.
• שתפו תוכנית פשוטה. אם כמה אנשים מטפלים, הסכימו על הסימנים שאומרים ״לעצור״, על משפט רגוע לשימוש ועל מי לפנות אליו אם הדפוס משתנה.

למשימות ספציפיות, ראו את המדריכים על רחצה והלבשה. המדריך לטיפים לתקשורת מכסה דרכים לדבר ולהקשיב בלי להוסיף לחץ.

מה אפשר לעשות אחרי שהמצב נרגע?

הציעו הרגעה וחזרו לפעילות מוכרת ושקטה, אם האדם רוצה בכך. אל תגערו, אל תאשימו ואל תענישו. Alzheimer’s Society מציין שהאדם עשוי להמשיך להרגיש נסער גם אחרי שההתנהגות חלפה, אפילו אם הוא לא זוכר מה קרה.

אם אתם רוצים להבין דפוס, רשמו הערה קצרה ופרטית על מה שקרה זמן קצר לפני כן, מה ראיתם, כמה זמן נמשך המצב ומה נראה שעזר. שמרו על ההערה עובדתית, ושתפו אותה עם צוות הטיפול של האדם כשזה מתאים. הימנעו מהקלטת האדם או משיתוף פרטים פרטיים בלי רשות.

אם משימה מסוימת מובילה לעיתים קרובות למצוקה, שנו את העיתוי או הגישה, או בקשו ממישהו מהימן אחר לעזור. אפשר לקבל סירוב ולנסות שוב מאוחר יותר. המדריך שלנו על מה לעשות כשמישהו אומר לא מציע דרכים נוספות לעצור בלי לחץ.

מתי לפנות לייעוץ רפואי?

פנו לרופא של האדם על כעס או אלימות חדשים, פתאומיים, חוזרים או מחמירים. Alzheimer’s Association ממליץ לבצע בדיקה רפואית לשינויים בהתנהגות, במיוחד כשהם מופיעים לפתע. כאב, מחלה, שינה, הסביבה והתרופות עשויים כולם לדרוש בדיקה. איש מקצוע יכול להעריך את המצב של האדם.

פנו לעזרה רפואית דחופה באזור המגורים אם האדם מתבלבל לפתע, נפגע או נראה חולה באופן חריף. אם אתם או מישהו אחר נמצאים בסכנה מיידית, פנו לשירותי החירום המקומיים. אל תחכו לאסוף הערות או לנסות לברר את הסיבה לפני שאתם פונים לעזרה.

גם הבטיחות שלכם חשובה. ספרו לבן משפחה מהימן, לאיש צוות רפואי או לשירות תמיכה מקומי בדמנציה אם התקריות חוזרות או אם אתם מרגישים מפוחדים. בקשו תוכנית שמגינה גם על האדם וגם על האנשים סביבו. מגיע לכם עזרה; אינכם צריכים להתמודד עם זה לבד.