זיהוי כאב אצל אדם עם דמנציה

אנשים החיים עם דמנציה חווים כאב, גם כשאינם יכולים לתאר אותו בבירור. אדם עשוי להשתמש במילים שונות, במחוות או בשינויים בהתנהגות כדי להראות שמשהו לא בסדר. מטפל יכול לשים לב ולשתף את השינויים, אבל לא לאבחן את הסיבה לבד.

ההנחיות של Dementia Australia לגבי כאב ממליצות לשאול ישירות ולבקש הערכה רפואית כשיש חשד לכאב. עמותת האלצהיימר מציינת גם שאי-נוחות גופנית עשויה לתרום לשינויים בהתנהגות. מדריך זה מציע מידע כללי, לא הערכה של כאב או תוכנית טיפול.

האם אדם עם דמנציה יכול לכאוב בלי לומר זאת?

כן. הכאב אמיתי גם כשאדם לא מוצא את המילים לתאר אותו. ייתכן שהוא לא מבין שאלה על חלק גוף מסוים, או שהוא מתקשה לומר מתי או איך משהו כואב. אל תניחו שהשתיקה אומרת שהאדם נוח.

שאלו ברגע שקט, במילים שהוא מכיר. “כואב לך?” או “זה מכאיב?” עשויים להיות קלים יותר מהסבר ארוך. יש אנשים שמזהים את המילים “כואב”, “לא נוח” או “מכאיב”. תנו להם זמן לענות וקבלו את התשובה בלי לבחון או לתקן אותה.

שאלו שאלה פשוטה אחת, ואז עצרו. האדם עשוי להצביע, להראות מחווה או להשתמש בביטוי מוכר במקום לציין חלק גוף. הימנעו משאלות מהירות או משאלות שמובילות לתשובת “כן”. אם הוא אומר לא אבל שמתם לב לשינוי, שתפו את השינוי עם איש מקצוע בריאות במקום להתווכח אם יש כאב.

אילו שינויים כדאי לשים לב אליהם?

חפשו שינויים מההבעה, מהתנועה והשגרה הרגילים של האדם. הוא עשוי להזעיף פנים, לקמט את המצח, לבכות, להתאנח, להגן על חלק בגוף, לזוז פחות, לישון אחרת או לאבד עניין באוכל. הוא עשוי גם להיות שקט במיוחד, מתוסכל או חסר מנוחה.

אף אחד מהסימנים האלה אינו מוכיח שהאדם כואב. לכולם יכולות להיות סיבות רבות. שינוי כמו סירוב לארוחה עשוי להיות קשור לכאב בפה, אבל יכול להיות לו הסבר אחר. שתפו את מה שאתם רואים עם רופא או אחות, ותנו להם להעריך את הסיבה.

איך מתארים את מה שהבחנתם בו?

רשמו כמה עובדות שיעזרו להסביר את השינוי. ציינו מה קרה, מתי זה התחיל, באיזו תדירות אתם רואים את זה ומה התרחש באותו זמן. למשל, ציינו אם האדם מתכווץ כשהוא קם, נמנע מפעילות מוכרת או אוכל פחות מהרגיל. כללו את המילים או המחוות של האדם עצמו.

השוו את השינוי לדפוס הרגיל של האדם, ולא לאדם אחר. אדם שקט אולי לא יצעק כשהוא כואב; אדם אחר עשוי להביע אי-נוחות על ידי תנועה או דיבור רב יותר. הימנעו מציון כאב או מקביעה שלהתנהגות יש סיבה אחת. המטרה היא לתת לאיש המקצוע הבריאותי תצפיות שימושיות.

אם האדם מסכים, שתפו את הרשימה עם בן המשפחה, האחות או הרופא שמעורבים בטיפול בו. שמרו על המידע בפרטיות ושתפו רק את מה שעוזר לאדם לקבל טיפול. מדריך הביקור באשפוז שלנו כולל עוד על שיתוף העדפות תקשורת עם צוות בית החולים.

מה עושים אם אתם חושבים שהאדם עשוי לכאוב?

פנו לאיש מקצוע בריאות ותארו מה השתנה. לכאב יכולות להיות סיבות רבות, כולל פציעות ישנות, דלקת מפרקים, בעיות בשיניים, זיהום, עצירות או לחץ מישיבה בתנוחה אחת. רופא יכול לבדוק את בריאות האדם ולהחליט איזו הערכה או טיפול מתאימים.

אל תתחילו תרופה נגד כאבים, אל תשנו מינון ואל תפסיקו תרופה אחרת על סמך אתר אינטרנט. לחלק מהתרופות יש אינטראקציות או שהן עלולות להיות מסוכנות למי שיש לו מצבים רפואיים מסוימים. פעלו לפי תוכנית הטיפול של האדם, ושאלו את הרופא או הרוקח כשמשהו לא ברור.

אתם יכולים גם להפחית לחץ מיידי בזמן שאתם מחפשים ייעוץ. שאלו מה ירגיש נוח יותר, אפשרו לאדם לנוח ואל תתעקשו על תנועה או פעילות שכואבת. בדקו עם איש מקצוע בריאות לפני שמשתמשים בחום, קרח, עיסוי או טיפול אחר, אם אינכם בטוחים שזה בטוח.

האם שינוי בהתנהגות יכול להיות בגלל משהו אחר?

כן. כאב הוא סיבה אפשרית אחת למצוקה, אבל שינויים יכולים להיות קשורים גם לעייפות, לסביבה מבלבלת, לרעב, לזיהום, להשפעה של תרופה או לבעיה בריאותית אחרת. בדקו מה קרה לפני השינוי ואם זה חוזר, אבל אל תנסו לגלות את הסיבה הרפואית לבד.

אם אדם נעשה לפתע מבולבל יותר או שונה מאוד מהרגיל, פנו מיד לאיש מקצוע בריאות. ה-NHS מציין שבלבול פתאומי דורש עזרה רפואית מיידית. השתמשו בשירותי החירום המקומיים או בתהליך הרפואה הדחופה באזורכם.

אם השינוי הדרגתי או חוזר, קבעו ביקור אצל רופא והביאו את הרשימות שלכם. מדריך ההכנה לביקור אצל הרופא מציע דרך פשוטה לרשום שאלות ולתאר שינויים.

איך עוזרים בצורה שמכבדת את האדם?

ספרו לאדם מה אתם עומדים לעשות לפני שעוזרים לו. בקשו רשות לפני שנוגעים בו או מזיזים בגד. הציעו בחירה קטנה אחת, כמו לנוח עכשיו או לשבת במקום אחר, ותנו זמן לתשובה. אם הוא מסרב, עצרו ובקשו מאיש מקצוע בריאות גישה אחרת.

שאלו את האדם איזו ניסוח או איזו עזרה הוא מעדיף. בהסכמתו, שתפו מידע שימושי עם עוזרים מהימנים אחרים, כדי שהוא לא יצטרך להסביר את אותו דבר שוב ושוב. אל תדברו עליו כאילו הוא אינו נוכח.

קשה לזהות כאב מבחוץ. שאלה עדינה, מעקב אחר שינויים וייעוץ מקצועי יכולים לעזור לאדם להישמע, בלי להפוך סימן לאבחנה.