הגעה לבית חולים עם דמנציה

ביקור בבית חולים יכול לשבש שגרות מוכרות ולהיות קשה להבנה. אדם החי עם דמנציה עשוי להזדקק לזמן נוסף, להסברים ולעזרה במשימות יומיומיות בזמן השהות. תכנון של מה לשתף עם הצוות יכול לתמוך באדם ובאנשים שעוזרים לו.

המדריך של עמותת אלצהיימר לאשפוז ולשחרור והמדריך של Dementia Australia להגעה לבית חולים ממליצים להכין מידע שימושי, דברים מוכרים ושאלות למעקב. הוראות צוות בית החולים קודמות למדריך הכללי הזה.

איך מתכוננים לביקור מתוכנן?

אם הביקור מתוכנן, שאלו את האדם מה הוא מבין לגביו ומה הוא רוצה לדעת. שתפו אותו בהחלטות ככל שהוא רוצה. יש אנשים שמעדיפים לשמוע על הביקור מראש; אחרים עשויים להרגיש פחות חרדה עם הסבר קצר ורגוע קרוב למועד. עקבו אחרי העדפת האדם כשאפשר.

שאלו את בית החולים איזה מידע ואילו חפצים כדאי להביא. רשימה עדכנית של תרופות, אלרגיות אם ידועות, ושמות ומספרים של אנשי מקצוע רפואיים קבועים עשויים לעזור לצוות. הביאו משקפיים, מכשיר שמיעה, בגדים מוכרים, מוצרי היגיינה ופריט נחמה, אם בית החולים מאפשר. שמרו מסמכים משפטיים או מסמכי טיפול מתקדם אצל האדם רק אם הם רלוונטיים, והאדם או מקבל ההחלטות המוסמך בחר להביא אותם.

תכננו מי יכול ללוות את האדם ואיך בני משפחה או עוזרים נאמנים ישתפו עדכונים. אם אדם אחד לא יכול להישאר, בקשו מאדם מהימן אחר לקחת תור. האדם עשוי לרצות חברה בחלקים מסוימים של הביקור ופרטיות בחלקים אחרים.

איזה מידע כדאי לשתף עם צוות בית החולים?

שתפו פרטים שעוזרים לצוות לתקשר עם האדם ולטפל בו. באישור האדם, כתבו הערה קצרה שכוללת את השם המועדף שלו, איך הוא מתקשר, מה עוזר לו להבין, ושגרות או פריטי נחמה שחשובים לו. אפשר גם לציין איך הוא מראה כאב או מצוקה, אם הוא לא תמיד יכול להסביר זאת במילים.

שמרו את ההערה קצרה ופרטית. שתפו אותה רק עם חברי הצוות שצריכים אותה. שאלו את הצוות איך הם מעדיפים לקבל את המידע ואיפה הם רוצים לשמור אותו. אל תשאירו פרטים רגישים על לוח ציבורי או תשתפו אותם עם מבקרים שאינם זקוקים להם.

האדם צריך להיות חלק מהשיחות כשאפשר. בקשו מהצוות לדבר אליו ישירות, להשתמש במילים פשוטות ולתת זמן לתשובה. אם אתם צריכים להוסיף דבר שהאדם אולי לא זוכר, הסבירו מה הבחנתם בלי לנחש את הסיבה.

איך עוזרים בביקור במיון?

אם ההגעה לא מתוכננת, תארו מה קרה, מתי זה התחיל ומה השתנה בהתנהגות הרגילה של האדם. הצוות עשוי לשאול את אותה שאלה יותר מפעם אחת. הערה כתובה קצרה יכולה לעזור לכם לתת את אותו תיאור ברור לאנשים שונים.

ספרו לצוות שלאדם יש דמנציה ומה בדרך כלל עוזר לו. שאלו מי יהיה איש הקשר הראשי לעדכונים. אם האדם מחכה, לעתים עוזרים לו קול מוכר, פריט שקט להביט בו, או המשקפיים או מכשיר השמיעה שלו, אם הצוות אומר שבטוח להשתמש בהם.

פעלו לפי הוראות הצוות הקליני. לפני שעוזרים עם אוכל, שתייה, תרופה, הליכה או טיפול אישי, בדקו עם הצוות מה בטוח באותו רגע. בדיקות או טיפולים בבית החולים יכולים לשנות למשך זמן מסוים את מה שהאדם מסוגל לעשות.

מה עושים אם האדם נראה פתאום שונה?

ספרו לאחות או לרופא מיד אם האדם מתבלבל פתאום יותר או מתנהג אחרת מאוד מהרגיל. אל תניחו שזו רק הדמנציה. ההנחיות של ה-NHS לבלבול פתאומי קובעות שבלבול פתאומי דורש טיפול רפואי מיידי.

שתפו מתי השינוי התחיל ומה שמתם לב אליו. אדם עשוי להראות אי נוחות בשינויים בהבעה, בתנועה, בשינה או באכילה גם כשהוא לא יכול להסביר זאת. בקשו מצוות הטיפול להעריך את השינוי, ואל תנסו לאבחן אותו בעצמכם.

איך תומכים באדם במהלך האשפוז?

שמרו על שגרות מוכרות כשהצוות אומר שהן בטוחות. הביאו תמונה מוכרת או פריט נחמה אחר, צמצמו רעש מיותר כשאפשר, והסבירו צעד אחד בכל פעם. תנו לאדם לעשות מה שהוא מסוגל לעשות ורוצה לעשות. שאלו את הצוות לפני שמזיזים ציוד, משנים את החדר או עוזרים עם אוכל וטיפול אישי.

ייתכן שהאדם יזדקק לעזרה בשימוש בלחצן הזעקה, במציאת השירותים או בהבנת לוח זמנים חדש. ספרו לצוות איזו עזרה הוא בדרך כלל צריך, ושאלו איך לבקש עזרה בין הביקורים. אם האדם רוצה שמישהו יישאר איתו, שאלו איזו תמיכה בביקור או בלילה בית החולים יכול לאפשר.

שהיות בבית חולים עשויות לתשוש גם את המטפלים. סדרו אדם מהימן נוסף שיקח משמרת, אם האדם מסכים. שאלו את איש הקשר בבית החולים או את העובד הסוציאלי על תמיכה לאדם ולמשפחה בזמן שהשהות נמשכת.

מה כדאי לבדוק לפני שהאדם יוצא?

בקשו תוכנית שחרור כתובה. בדקו שהיא מסבירה את תורי המעקב, משימות הטיפול, שינויים בתרופות ומי לפנות אליו אם יעלה קושי. אם ההוראות לא ברורות, בקשו מצוות השחרור להסביר אותן לפני היציאה.

דונו במה שיידרש לתמיכה בבית. חשבו מי יעזור באוכל, בתנועה, ברחצה, בתורים ובציוד או שירותי בית חדשים. היו כנים לגבי מה שמשפחה וחברים יכולים לספק. שאלו את מתאם השחרור בבית החולים על שירותים מקומיים אחרים אם התוכנית נראית קשה לניהול.

אחרי החזרה הביתה, תנו זמן לנוח ולהתיישב שוב בשגרה המוכרת. שתפו את התוכנית הכתובה רק עם האנשים שהאדם הסכים לשתף. אם האדם מתבלבל פתאום או חולה קשה, פנו לעזרה רפואית דחופה במקום לחכות לביקורת שגרתית.

ביקור רגוע לא תמיד אפשרי, במיוחד בחירום. תכנון, תקשורת ברורה ותוכנית שחרור כתובה עדיין יכולים לעזור לכולם לדעת מה יקרה אחר כך.