כשאדם עם דמנציה רואה או שומע דברים

לראות, לשמוע, להריח, לטעום או להרגיש משהו שאחרים לא שמים לב אליו יכול להיות אמיתי מאוד עבור האדם. זה עשוי להפחיד אותו, או שזה לא בכלל מטריד אותו. התחילו ממה שהאדם מרגיש ומהשאלה אם מישהו נמצא בסכנה, ולא מניסיון להוכיח מה קרה או לא קרה.

חוויה כזו עשויה להיות הזיה, אבל היא עשויה להיות גם תפיסה מוטעית או זיהוי שגוי. צל יכול להיראות כמו אדם; אדם מוכר יכול להיות מזוהה כמישהו אחר. אינכם צריכים להחליט איזה מהם קורה. תארו מה האדם אומר ומה אתם מבחינים בו, ושאלו איש מקצוע אם אתם מודאגים.

מה עושים ברגע הזה?

שמרו על רוגע, שאלו את האדם איך הוא מרגיש והציעו הרגעה בלי להתווכח. עמותת אלצהיימר ממליצה להעריך אם החוויה מטרידה או מסוכנת. אם האדם נוח ובטוח, אולי אין צורך להפריע לו.

• הכירו ברגש. אפשר לומר: “אני לא רואה אף אחד, אבל אני מבין שזה מפחיד. אני כאן.” זה כנה, ומראה לאדם שאתם לוקחים אותו ברצינות.
• שמרו על משפטים קצרים. הסבר ארוך או תיקון חוזר יכולים להעלות את הלחץ. תנו לאדם לתאר מה הוא רואה אם הוא רוצה.
• הציעו שינוי, אל תכפו אותו. שאלו אם הוא רוצה לשבת במקום אחר, להדליק אור נוסף או להקשיב לשיר מוכר. מעבר לחדר מואר ומוכר עשוי לעזור; עצרו אם האדם לא רוצה לזוז.
• הישארו קרובים אם הוא רוצה בכך. אל תיגעו באדם פתאום. שאלו לפני שאתם מציעים יד או חיבוק.

אם החוויה לא מזיקה ולא מטרידה, לכו אחרי האדם. אל תהפכו את הרגע למבחן או תבקשו ממנו להוכיח מה ראה.

יש אנשים שמוצאים בחוויה נחמה או משהו מוכר. אם האדם רגוע ובטוח, אולי אין צורך לשנות נושא או לקחת אותו למקום אחר. שאלו מה הוא רוצה; אל תהפכו כל רגע כזה לדיון רפואי. אם הוא מפוחד, הגיבו לרגש הזה גם אם אתם לא יכולים לראות את אותו דבר.

האם משהו בחדר יכול להיתפס כאדם או כקול?

בדקו את הסביבה עם האדם, אם הוא מברך על העזרה הזו. עמותת אלצהיימר של בריטניה מבחינה בין הזיות לתפיסות מוטעות, שבהן אובייקט או דפוס אמיתי נראים לא נכון.

• שפרו את התאורה. הדליקו מנורה ובדקו צללים או השתקפויות ממראות וחלונות.
• בדקו רעשים נפוצים. טלוויזיה, מאוורר או מכשיר חשמלי עשויים להישמע כמו קול או צעדים. הנמיכו או כבו רק אם האדם נוח עם זה.
• בדקו דפוסים. שטיח, וילון או טפט עם הרבה פרטים עשויים להיתפס כתנועה או כחפץ. שאלו אם האדם רוצה להביט ממקום אחר או לשנות את הנוף.
• בדקו עזרים חושיים. אם האדם משתמש במשקפיים או במכשיר שמיעה, שאלו אם הוא רוצה עזרה לוודא שהוא זמין ופועל כרגיל.

אם החוויה קורית באותו מקום, חפשו תכונה שחוזרת: השתקפות בזכוכית, דפוס חזק על הרצפה, טלוויזיה ששומעים מחדר אחר או תאורה חלשה בשעת דמדומים. בדקו אם יש קול או חפץ אמיתי לפני שתניחו שמדובר בשינוי בתפיסה. אם אתם מנסים שינוי בסביבה, הסבירו אותו ושאלו אם הוא מרגיש טוב יותר.

שנו דבר קטן אחד בכל פעם. אל תסדרו מחדש את החפצים של האדם ואל תסירו דבר שהוא מעריך בלי לשאול. שגרה מוכרת וחדר רגוע ומואר עשויים להיות נוחים יותר.

מתי פונים לרופא?

פנו לרופא של האדם לגבי חוויות חדשות, חוזרות, ממושכות או מטרידות. שינויים בראייה או בשמיעה, מחלה, תרופות וגורמים נוספים יכולים לתרום. רופא יכול להעריך מה עשוי לקרות ואם נדרשת בדיקה נוספת. המדריך של Dementia Australia ממליץ גם לבדוק גורמים פיזיים, חושיים, הקשורים לתרופות ולסביבה.

שינוי פתאומי הוא עניין אחר. ה-NHS מסביר שבלבול פתאומי דורש עזרה רפואית מיידית, ועמותת אלצהיימר של בריטניה ממליצה לפנות לעזרה רפואית מיידית כשהזיות כוללות יותר מחוש אחד. פנו לשירותי הרפואה הדחופה המקומיים אם האדם מתבלבל פתאום או אם ההזיה כוללת כמה חושים. אם מישהו נמצא בסכנה מיידית, פנו לשירותי החירום המקומיים.

אל תתחילו, תפסיקו או תשנו תרופה בעצמכם. בקשו מהרושם או מהרוקח לבדוק שינויים אחרונים ואת כל התרופות שהאדם נוטל, כולל תרופות ללא מרשם. מדריך הביקור אצל הרופא שלנו יכול לעזור להכין שאלות.

אילו פרטים עשויים לעזור בפגישה עם הרופא?

אם האדם מסכים, רשמו הערות קצרות לשיתוף עם צוות הטיפול:

• מה הוא אמר שראה, שמע או הרגיש, ככל האפשר במילים שלו;
• מתי ואיפה זה קרה, ובערך כמה זמן זה נמשך;
• אם האדם נראה מפוחד, רגוע או בסכנה;
• איך נראה החדר, כולל אור, צללים, קולות ומי היה בסביבה;
• כל מחלה, שינוי חושי או שינוי בתרופות שאתם מכירים.

השתמשו במילים של האדם ותארו מה שהבחנתם. לדוגמה, רשמו “אמר שיש אדם ליד החלון” ולא תווית על האירוע. שתפו את ההערות באישור האדם, כשאפשר.

ההערות האלה לא מאבחנות את הסיבה. אם החוויה מתחילה פתאום עם בלבול או שינוי גדול בערנות, פנו לעזרה דחופה במקום לחכות לאסוף רשומה.

המדריך לחוסר מנוחה בשעות אחר הצהריים עוסק בתאורה בערב ובשגרה. לאשמות על חפצים שנעלמו, ראו כשאדם עם דמנציה חושד.